<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער א'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
וחוזר וטוען אפילו להכחיש טענה ראשונה, וסומכין על טענתו האחרונה ואע"פ שלא נתן אמתלא לטענה ראשונה. ואפילו שיצא מב"ד חוזר וטוען, ואפילו הפך, כ"ז שלא באו עדים. אבל אחר שבאו עדים והכחישו טענתו אינו יכול להפך טענתו רק אם נתן אמתלא לדבריו הראשונים. ואם יצא מב"ד אפילו באמתלא אינו חוזר וטוען, שמא אנשים רעים לימדוהו, ר"ם פ"ז וכן הרשב"א, לאפוקי מרמ"ה שסובר שאפילו קודם שבאו עדים אינו חוזר וטוען אא"כ מביא ראיה לטענה זו האחרונה. וכן [כתבו] שאר מפרשים. ומיהו אם כתבו טענותיהם בפני ב"ד אינם יכולים לחזור ולטעון אפילו קודם ביאת העדים, כל שהוא טוען להכחיש הראשונה. וכן כתבתי לעיל שער י אות ח בשם הרשב"א.
<h2>דף קע.</h2>
מי שתובע מנה מחבירו, ואמר שפרעו בפני פלוני ופלוני, ובאו עדים ואמרו להד"ם, פרק שבועת הדיינים [מ"א ע"ב] פסק רבא דכל מילתא דלא רמיא עליה וכו' ונאמן, שלא היה לו לומר פרעתיך בעדים, דהמלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים, ואמר "בעדים" לאו אדעתיה. ור"ם [כתב] כן רק שפירש "ולאו אדעתייהו דעדים". והם שכחו, אבל לוה בפניהם ופרע. התובע מנה מחבירו וא"ל פרעתיך בפני פלוני, א"ל מלוה יבואו פלוני ופלוני ויעידו, אפילו לא באו אותם עדים, ואפילו אמרו לא היו וכו', נאמן, ר"ם פ"ו, ואיתיה פרק גט פשוט [ק"ע ע"א] גבי רבי יצחק הוה מסיק זוזי בר' אבא וכו'.
